לדלג לתוכן

ולדימיר גוסינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח בעייתי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח בעייתי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ולדימיר גוסינסקי
לידה 6 באוקטובר 1952 (בן 72)
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Владимир Александрович Гусинский עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, ישראל, רוסיה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון (1980) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור הידידות בין העמים (1994)
  • נשק הכבוד (1994)
  • פרס TEFI (1999)
  • לגיון הכבוד
  • אביר בלגיון הכבוד
  • תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדימיר גוּסִינסקי (ברוסית: Владимир Гусинский‏; נולד ב-6 באוקטובר 1952) הוא איל-הון ואיש עסקים יהודי-רוסי-ישראלי. הוא ידוע בתור המייסד של תאגיד התקשורת מדיה – מוסט המחזיק בערוץ העצמאי[1] NTV, העיתון סבודניה, תחנת הרדיו הדי מוסקבה ומספר מגזינים. לו גם אזרחות ספרדית.

ראשית חייו והשכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 התקבל גוסינסקי ללימודים במכון גובקין ללימודי נפט וגז, אך לא סיים את לימודיו במכון.[2] לאחר כארבע שנים, בשנת 1973, גויס לצבא ברית המועצות בו שירת כשנתיים בחיל המודיעין הכימי.[3] לאחר השחרור התקבל ללימודים באקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון,[3] שם למד שלוש שנים וסיים כבוגר.

תחילת קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 היה מנהל במה של מפעל הספורט "משחקי הרצון הטוב" שייסד טד טרנר במהלך טקסי הפתיחה והנעילה שלהם, כאשר חלקם התקיימו בארמון הקרמלין עבור משתתפים זרים.[4][5]

עם תחילת הפרסטרויקה הקים את אחד מהקואופרטיבים הראשונים בעקבות הפרסטרויקה – קואופרטיב "מטאל" – אשר התחיל לייצר מוצרי מתכת ולאחר מכן צמידי נחושת ואביזרי אופנה אחרים בכמויות מסחריות.[6]

בשנת 1988 הקים את הקואופרטיב "INFEKS" בחסות משרד סחר החוץ של ברית המועצות, שעסק בייעוץ לחברות זרות שנכנסו לשוק הרוסי.[7] כשנה לאחר מכן הקים את המיזם המשותף "מוסט" ביחד עם APCO (חברת ייעוץ בבעלות משרד עורכי הדין ארנולד אנד פורטר בוושינגטון הבירה.)[8] בנוסף על כך, גוסינסקי הקים את "בנק מוסט", שהיה לאחד הבנקים הקמעונאיים הפרטיים הראשונים והגדולים ביותר ברוסיה.[8] הכספומט הראשון שניתן היה למשוך ממנו מזומנים ברוסיה הותקן בבנק מוסט ברוסיה בשנת 1994.[9]בשנת 1992 הקים את חברת ההחזקה "קבוצת מוסט". ובעקבות כך כל הנכסים העסקיים של גוסינסקי, שהיו בסך הכל 42 חברות, הכוללות בין היתר את בנק מוסט ומספר חברות בניין, שולבו לתוך חברת החזקה זו.[10]

מעורבותו בתקשורת וסכסוך עם השלטונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 גוסינסקי חבר למספר עיתונאים ידועים והקים את סבודניה, עיתון פוליטי יומי.[11][12] בסוף אותה השנה, גוסינסקי ומספר כתבי טלוויזיה מובילים ומומחי מדיה וביניהם איגור מלשנקו,[13] יבגני קיסלב ואולג דוברודייב, הקימו את ערוץ הטלוויזיה הפרטי הראשון ברוסיה – NTV, באמצעות חברת התקשורת מדיה מוסט. ערוץ NTV התמקד בעיקר בחדשות עצמאיות ולא מצונזרות ובתוכניות פוליטיות אובייקטיביות, הסלוגן שלהם היה "החדשות הן המקצוע שלנו".[14] כשמלחמת צ'צ'ניה הראשונה התחילה בשנת 1994, NTV סיפק סיקור עצמאי וחסר פניות ולעיתים קרובות אף ביקר את ממשלת רוסיה, בעקבות מניין ההרוגים הגבוה שנגרם כתוצאה מעימותים עם השלטון. הממשלה ותומכי הממשלה האשימו את NTV ואת מייסדיה בשיתוף פעולה עם הכוחות הצ'צ'נים האנטי-רוסים. האשמות אלו היו חסרות בסיס ומעולם לא הוכחו.[15][16][17]

בדצמבר 1994 השירות החשאי של הנשיא קיבל הוראה לתקוף את המשרדים של גוסינסקי. כתוצאה מכך גוסינסקי ומשפחתו נאלצו לעזוב את רוסיה. גוסינסקי היה מסוגל לחזור רק במאי 1995, אך אף על פי כן במשך היעדרו, NTV וכל נכסי התקשורת האחרים שלו המשיכו לסקר את המלחמה בצורה אובייקטיבית[18][19]

בשנת 1996, היה גוסינסקי ממייסדי הקונגרס היהודי הרוסי, ואף שימש כנשיאו.[20] בפברואר של אותה השנה, במהלך כנס הפורום הכלכלי העולמי שהתקיים בדאבוס, גוסינסקי ארגן ביחד עם בוריס ברזובסקי פגישה עם אנשי העסקים הבולטים ביותר של רוסיה. הקבוצה נפגשה כדי להחליט איך לתמוך במועמדותו לנשיאות של ילצין ולמנוע מהקומוניסטים לחזור לשלטון. הקבוצה גם יצרה קשר עם אנטולי צ'ובאס, יוזם ומקדם ההפרטה, ושכנעו אותו להוביל ולנהל את הקמפיין הנשיאותי של ילצין.[21][21]

הבחירות לנשיאות הפדרציה הרוסית נערכו ביוני 1996 (סיבוב ראשון). הנשיא ילצין נבחר בסיבוב השני של הבחירות (יולי 1996). משקיפים בינלאומיים ומקומיים רבים מחשיבים את מערכת הבחירות הזאת למערכת הבחירות הראשונה ברוסיה שמתקרבת לסטנדרטים דמוקרטיים מערביים.[22]

בשנת 1996 גזפרום, ענקית גז טבעי בבעלות המדינה, רכשה 30% מהמניות של NTV, באמצעות חברת החזקות התקשורת שלה גזפרום מדיה.[23] חברת ההשקעות בתקשורת המבוססת בארצות הברית, Capital Group, רכשה 5% מהמניות של NTV ו-5% מהמניות של TNT – רשת אזורית.[24] בשנת 1997, "קבוצת מוסט" איחדה את רוב נכסי התקשורת שלה לתוך ישות חדשה – "מדיה מוסט". גוסינסקי התפטר מתפקידיו ב"קבוצת מוסט" וב"בנק מוסט", הפך לנשיא של "מדיה מוסט" ומיקד את כל מאמציו בפיתוח עסקי התקשורת. חברת ההחזקה החדשה כללה בין היתר את NTV ,TNT, NTV PLUS, הד מוסקבה, ההוצאה לאור "שבעה ימים", תחנות רדיו נוספות, חברות לפיתוח האינטרנט, אולפני קולנוע וחברות עיצוב מדיה. "מדיה מוסט" הייתה חברת החזקות התקשורת הגדולה ביותר ברוסיה, לפי מספר הצופים והקוראים, וכנראה גם הגדולה באירופה. גוסינסקי זכה לשבחים ונחשב ל"רופרט מרדוק" של רוסיה.[11] על אף שגוסינסקי מעולם לא השתתף בהפרטה – הוא בנה את כל נכסיו מאפס, בשנת 1997 גוסינסקי ניסה בפעם הראשונה והאחרונה להשתתף בהפרטה – הוא הגיש הצעה להפרטה של ענקית הטלקומניקציה בבעלות המדינה, Svyazinvest. ההצעה לא צלחה, ופרשנים רבים האשימו את גוסינסקי בשימוש בנכסי המדיה שלו כדי להשפיע על ההצעה, דבר שהוביל לשערורייה ציבורית גדולה.[25]

באמצע שנת 1997, קונסורציום בנקאי בהובלת קרדיט סוויס פירסט בוסטון הכין את NTV להנפקה בנאסד"ק בשווי מוערך של 1.2–1.4 מיליארד דולר, כאשר חלק נכבד מההכנסות מההנפקה שימש לפיתוח העסק.[26] המשבר הפיננסי באסיה בשנת 1997 פגע באופן חמור בכלכלת רוסיה בשנת 1998. כתוצאה מכך, סבלה רוסיה מחדלות פירעון של חובותיה המקומיים והכריזה על דחיית תשלומים לנושים זרים באוגוסט 1998. חדלות הפריון הפיננסית בלמה את ניסיון ההנפקה של NTV. על מנת להמשיך לפתח את "מדיה מוסט" ומתוך ציפייה להתאוששות כלכלית בעקבות חדלות הפירעון של רוסיה, "מדיה מוסט" קיבלה אשראי מקרדיט סוויס פירסט בוסטון, על ערבות מגזפרום. הכסף הושקע בפיתוח העסקי של "מדיה מוסט".[27]

בנובמבר 1998, הלוויין של "מדיה מוסט", בונום 1, שנבנה על ידי חברת החלל והתקשורת האמריקאית יוז, שוגר מקייפ קנוורל שבפלורידה, ארצות הברית, היה זה הלווין המסחרי הפרטי הראשון של רוסיה, והלווין הראשון בהיסטוריה שנבנה ושוגר בארצות הברית ונשלט משטח רוסיה. הלווין סיפק שידורים ישירים לבית עבור NTV PLUS.[28][29]

ברית שכללה את הנשיא ילצין, קרוביו של ילצין וקבוצה של אנשי עסקים, הידועה בציבור בשם "המשפחה",[30] הנחיתה את ולדימיר פוטין בתור יורשו של הנשיא ילצין.[31] באותה התקופה, גוסינסקי מיצב את עצמו מחוץ ל"משפחה" וכתוצאה מכך הואשם בתמיכה בברית נגד הקרמלין של פרימקוב ולוז'קוב.[32] זוהי התחלת הסכסוך בין גוסינסקי, המשפחה ופוטין.

בספטמבר 1999 היו מספר מתקפות טרור במוסקבה ובערים אחרות ברוסיה. מספר בניינים פוצצו ובני אדם רבים נהרגו. הקרמלין טען שבדלנים צ'צ'נים היו אחראיים לפיגועים.[33] באותה תקופה קבוצה של שכנים המתגוררים בבניין דירות מצאו כמות גדולה של חומרי נפץ במרתף של הבניין שלהם ודיווחו על כך לשירות הביטחון הפדרלי. באותו זמן קבוצה של עיתונאים חוקרים עצמאיים חשפו עובדות מסוימות שקישרו בין הפיצוצים לאנשים הקשורים לשירות הביטחון הפדרלי.[34][35] ערוץ NTV של גוסינסקי החליט לנקוט בגישה עצמאית ופתח בחקירה עיתונאית ציבורית מעמיקה – וחקר את האפשרות ששירות הביטחון הפדרלי ביים את הפיצוצים על מנת להשפיע על הבחירות הקרובות.[36][37] העובדה שערוץ NTV של גוסינסקי פתח בחקירה עוררה זעם בקרמלין, ולמעשה, לגוסינסקי ניתן אולטימטום להוריד את "החקירה העצמאית" מ-NTV, או להתמודד עם ההשלכות – גוסינסקי סירב. יתרה מזאת, מספר פרשנים עצמאיים האשימו את הקרמלין ואת פוטין בארגון הפיצוצים, מה שהוביל למלחמה חדשה בצ'צ'ניה, כאשר המטרה הייתה להגביר את הפופולריות של פוטין לקראת הבחירות.[38] הייתה זו נקודת השבירה במערכת היחסים בין גוסינסקי והקרמלין, המשפחה, ויורשו של ילצין, פוטין.

בינואר, גוסינסקי נבחר לסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי.[39] לאחר שהתפטרותו של ילצין הפכה את פוטין לנשיא בפועל, והבחירות שנערכו בהמשך במאי 2000 העלו את פוטין לשלטון, אחת מהפעולות מעוררות המחלוקת הציבורית הראשונות של הנשיא החדש פוטין – נפתחה חקירה נגד גוסינסקי במטרה לאפשר לממשלה להשתלט על NTV ולהשתיק את האופוזיציה.[40][41][42]

ביוני אותה שנה, משרד התובע הכללי פתח בחקירה נגד גוסינסקי על מעילה בכספים עם חברה בשם "Russian video". ב-13 ביוני הוא נעצר במוסקבה ונכלא בכלא בוטירקה הידוע לשמצה.[43] זמן קצר לאחר מעצרו, נציגים מהקרמלין הציעו לגוסינסקי למכור את מדיה מוסט ב-300 מיליון דולר בתמורה לשחרורו. הצעה זו התפרסמה בהמשך בתור עסקת "מניות תמורת חירות" או פרוטוקול מס 6 והייתה חתומה על ידי השר לסין בתפקידו.[44][45][46]

העסקה גרמה לשערורייה ציבורית גדולה, יום לאחר מעצרו של גוסינסקי ב-14 ביוני, נשיא ארצות הברית קלינטון נשאל במסיבת עיתונאים לדעתו בנוגע למעצרו של גוסינסקי, והוא השיב שהוא לא חושב שזה ראוי לעצור אנשים על השמעת ביקורת על הקרמלין, יתרה מזאת, פוטין, שביקר בספרד בעת המעצר נאלץ לענות על שאלות בנושא. אחת מהתשובות של פוטין הייתה "אני לא יודע על זה שום דבר, ואיני יכול ליצור קשר עם התובע הכללי של רוסיה". כעבור שלושה ימים ובעקבות לחץ ציבורי אדיר, השערורייה, והספקולציות, ב-16 ביוני, גוסינסקי שוחרר מהכלא והושם במעצר בית. מספר שבועות לאחר מכן, ביולי, הוא חתם על הסכם במסגרתו מכר את כל נכסי התקשורת תמורת 300 מיליון דולרים. החקירה הפלילית נסגרה, ומיד לאחר מכן גוסינסקי עזב את רוסיה. מאותו היום גוסינסקי לא חזר לרוסיה.

בנסיעתו האחרונה לשדה תעופה של מוסקבה, ליווה אותו בוריס נמצוב, מנהיג האופוזיציה שחוסל בפברואר 2015 בסמוך לקרמלין. מחוץ לרוסיה, גוסינסקי התכחש לעסקה וטען שהיא נחתמה תחת איומים. זמן קצר לאחר שגוסינסקי עזב את רוסיה, מנכ"ל גזפרום מדיה אלפרד קוך, פנה לתובע הכללי של רוסיה בבקשה לפתוח בחקירה חדשה נגד גוסינסקי ומדיה מוסט, בטענה על שימוש לא הולם בערובות של גזפרום לקבלת אשראי (באותה תקופה גזפרום החזיקה ב-12.5% ממניות מדיה מוסט ו-30% ממניות NTV). משרד התובע הכללי הגיש בקשה למשרד הראשי של האינטרפול בליון להוצאת צו מעצר בינלאומי במטרה לעצור ולהסגיר את גוסינסקי. המשרד הראשי של אינטרפול דחה את הבקשה הרוסית וביקש להבהיר את הסיבה על מנת למנוע הפרה של אמנת אינטרפול, האוסרת על התערבות בנושאים פוליטיים. לבסוף באינטרפול סירבו בתוקף להוציא כל צו מעצר נגד גוסינסקי, וכשהרשויות ברוסיה ערערו על הסירוב, מטה אינטרפול תמך בתוקף בסירוב.

ב-17 בנובמבר מדיה מוסט חתמה על הסכם פשרה עבור הערובות של גזפרום ועבור התחייבויות קיימות ועתידיות (שהבשילו בשנת 2001). מיד לאחר החתימה על הסכם הפשרה, אלפרד קוך מגזפרום מדיה כתב לתובע הכללי והודיע לו שהסכם הפשרה בוצע בהצלחה והודה לו על עזרתו. על אף שהסכם פשרה זה נחתם על ידי גוסינסקי תחת איומים של מעצר והסגרה, גזפרום הודתה ששווי הנכסים של מדיה מוסט הוערך בסכום של יותר מ-1.1 מיליארד דולר. עם זאת, הסניף הרוסי של אינטרפול התעלם מהסכם הפשרה, ומסירוב המשרד הראש של אינטרפול להוציא צו מעצר בינלאומי (לאור החשד שהמעצר נגוע במניעים פוליטיים), עקף את הסירוב של המשרד הראשי, פנה ישירות לסניף הספרדי של אינטרפול וביקש לעצור ולהסגיר את גוסינסקי. ב-12 בדצמבר גוסינסקי נעצר בספרד על סמך הבקשה הרוסית. צו המעצר הוצא על ידי השופט בלתאסאר גארסון. ב-22 בדצמבר, השופט גארסון שחרר את גוסינסקי מהכלא והעביר אותו למעצר בית בביתו של גוסינסקי בדרום ספרד. ההחלטה לשחרר את גוסינסקי התקבלה בביקורת חריפה בספרד, ומשרד התובע ערער עליה, מכיוון שהיה זה לא מקובל לשחרר זר העומד בפני הסגרה ולהכניסו למעצר בית.

בינואר 2001 גוסינסקי הגיש תביעה נגד רוסיה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם על הפרת הזכויות והחירויות שלו. באפריל, בית המשפט הלאומי של ספרד דחה את בקשת הפדרציה הרוסית להסגרתו של גוסינסקי. בית המשפט הספרדי ציין כי האישומים נגד גוסינסקי היו נגועים במניעים פוליטיים ושלמעשה הוא אפילו לא ביצע שום פשע – בית המשפט הלאומי ציין במיוחד כי "ניתן לראות במסמכים שהוגשו על ידי [המבקש] ..." נסיבות בולטות ומשונות במיוחד שאינן אופייניות בתביעות המשפטיות בתחום ההונאה, ושאף על פי שאינן מובילות בעצמן למסקנה שאנו עוסקים בתביעה לא שגרתית שהוגשה למטרה פוליטית, הן מחייבות את בית המשפט לשקול שהטיעון [של המבקש] אינו חסר ביסוס באופן מוחלט בכל הנוגע לעובדות ולהתערבויות ואין זה בלתי מתקבל על הדעת או מופרך על בסיס קריטריונים של הגיון והניסיון." גוסינסקי זוכה.[47]

באמצע אפריל, הפדרציה הרוסית פשטה על המשרדים של מדיה מוסט ו-NTV. מספר ימים בלבד לאחר שבית המשפט הלאומי של ספרד קבע כי האישומים נגד גוסינסקי נגועים במניעים פוליטיים ואינם מהווים פשע, הפדרציה הרוסית פתחה בהליכים פליליים חדשים נגד גוסינסקי והוציאה צו מעצר חדש, עם טענות של הלבנת כספים שבבעלותם גזפרום. ממשלת הפדרציה הרוסית הגישה בפעם נוספת בקשה למעצרו של גוסינסקי בביתו בספרד, אך גוסינסקי לא היה שם – הוא נסע לישראל. מספר חודשים לאחר מכן בית המשפט הלאומי דחה את הבקשה החדשה של שלטונות רוסיה וטען שהיא חסרת בסיס. ביולי ועד הפיקוח של אינטרפול המליץ לעצור כל פעולה עתידית נגד גוסינסקי על בסיס בקשות הפדרציה הרוסית. מזכ"ל אינטרפול, רונלד נובל, תיאר את התביעה נגד גוסינסקי כ"בעלת אופי פוליטי מובהק". באוגוסט, ישראל סרבה להסגיר את גוסינסקי לרוסיה.

במאי 2002, גוסינסקי השיק פרויקט טלוויזיה חדש – RTVI או RTVI International, שהמשיך את מה ש-NTV International התחיל – שידור חדשות אובייקטיביות ברוסית לדוברי רוסית ברחבי העולם. באוקטובר, פרויקט האינטרנט החדש של גוסינסקי, Newsru.com, התחיל לפעול מכתובתו החדשה. לפני כן הפרויקט פעל כ-NTV.ru, אך שם הדומיין הזה ניתן לגזפרום מדיה, הבעלים החדשים של NTV. העיצוב של האתר נוצר על ידי המעצב הבינלאומי הנודע סמיון לוין. Newsru.com כלל את המקור האינטרנטי נושא השבחים Inopressa.ru – המספר תקצירים של החדשות היומיות מהעיתונות המודפסות הזרה בתרגום לרוסית. כיום, לאתר Newsru.com יש מעל ל-65 מיליון דפים נצפים ו-7.5 מיליון מבקרים יוניקים מדי חודש.

באוגוסט 2003, גוסינסקי נעצר ביוון בעקבות בקשת ההסגרה נוספת מהפדרציה הרוסית. כעבור מספר ימים הוא שוחרר בערבות והמתין להחלטה תוך שהוא מתחייב לא לעזוב את אתונה. שלושה חודשים לאחר מכן, בעודו ממתין להחלטת בית המשפט היווני בנוגע להסגרתו, חדר המלון של גוסינסקי נפרץ בזמן ששהה במסעדה. עלו טענות שמדובר בפריצה מקצועית אך המשטרה סרבה להגיב בנוגע לפריטים שנגנבו. באוקטובר, לאחר שבחן את הטענות שהועלו נגד גוסינסקי על ידי הפדרציה הרוסית, בית המשפט לערעורים באתונה דחה את בקשת ההסגרה. בית המשפט לערעורים קבע שהמעשים שהיו מיוחסים לגוסינסקי לא נוגדים את החוק היווני.

במאי 2004, בית המשפט האירופי לזכויות אדם קבע שהמעצר והאישומים הפליליים נגד גוסינסקי הפרו את סעיף 5 וסעיף 18 של האמנה להגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד, תוך ציון שהעובדות עליהן מבוססת התביעה נגד גוסינסקי ברוסיה היו נגועות במניעים פוליטיים ונועדו לאיים עליו. הפדרציה הרוסית ערערה. בנובמבר, בית המשפט האירופי לזכויות אדם דחה את הבקשה של הפדרציה הרוסית לשקול מחדש את החלטתו.

גוסינסקי איחד את פעילויות הפקת הטלוויזיה שלו לתוך חברת החזקות החדשה הנקראת New Media Distribution Company. החברה הפכה לאחת מהמפיקות הגדולות ביותר של דרמות מקוריות המשודרות בפריים טיים בשפה הרוסית, ומכרה את הפקותיה למספר רשתות שידור רוסיות, לרבות NTV ו-RTR, וכן לערוצי שידור אחרים באזורים דוברי רוסית אחרים בעולם (או בכל מקום שבו נפוצה השפה הרוסית). בעשור האחרון NMDC הפיקה מעל ל-3,000 פרקים מקוריים, כשרבים מהם זכו לפרסום ומשכו אחוזי צפייה גבוהים. NMDC גם מחזיקה במספר ערוצי טלוויזיה ייעודיים בתשלום, לרבות Detskii Mir (עולם הילדים), Teleclub ,Nashe kino (הסרטים שלנו) ו-Mir Seriala (עולם הסדרות). המשרדים הראשיים של NMDC יושבים בג'ורג'טאון שבאיי קיימן והחברה מפעילה חברת בת ברוסיה ובמספר מדינות נוספות באירופה.

במרץ 2005, משטרת ישראל החלה לחקור חשד להלבנת הון של העובדים והלקוחות של בנק הפועלים, סניף 535.[48] גוסינסקי נמנה בין הנחקרים. שנה לאחר מכן, היועץ המשפטי לממשלה ביטל את כל האישומים נגד גוסינסקי ללא תנאים נוספים או משא ומתן וסגר את התיק באופן סופי. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 2010, בתי המשפט בישראל קבעו כי הפעולות בחקירת הלבנת ההון הזו היו מוגזמות ובלתי סבירות וקנסו את כל התובעים שהיו מעורבים בחקירה.

בדצמבר, גוסינסקי הקים חברת בת ל-Newsru.com, בשם Newsru.co.il. על אף שהייתה לה מערכת עצמאית, היה לה עיצוב דומה לזה של מקבילתה הרוסית. האתר הישראלי סיפק חדשות ברוסית ועסק בעניינים הפנימיים והבינלאומיים של ישראל, וכן בחדשות עולמיות. כיום, Newsru.co.il הוא אחד מאתרי החדשות הפופולרים ביותר בישראל בשפה הרוסית. יש לו ממוצע של 20 מיליון גולשים ו-1.5 מיליון מבקרים יוניקים מדי חודש.

ברבע הראשון של 2007, גוסינסקי החליט להקים ערוץ בידור כללי באוקראינה. גוסינסקי התחיל לעבוד עם מכרו, קונסטנטין קגלובסקי, וביחד השניים הפיחו רוח חיים בפרויקט הטלוויזיה האוקראיני. באפריל, גוסינסקי הקים פרויקט אינטרנט חדש, הפעם באוקראינה – Newsru.ua, בדומה לאתר הרוסי והישראלי, הייתה לו מערכת עצמאית אך העיצוב נותר זהה, והוא עסק בעניינים הפנימיים והבינלאומיים של אוקראינה, אך בניגוד אליהם, האתר מופיע הן ברוסית והן באוקראינית.

במרץ 2008, גוסינסקי וקגלובסקי השיקו ביחד את ערוץ הבידור הכללי באוקראינה, שנקרא TVI. הערוץ הפך במהרה לערוץ בולט ופופולרי. באביב 2009 החלו להתעורר חילוקי דעות בין גוסינסקי וקגלובסקי בנוגע לכיוון של TVI. בספטמבר, קגלובסקי, בחשאי ולפי הגדרתו, "בדרך הרוסית-אוקראינית", דילל את החזקתו של גוסינסקי ב-TVI מ-50% לפחות מ-1%. בדצמבר, גוסינסקי תבע את קגלובסקי על גנבת TVI, במחלקה המסחרית של בית המשפט העליון של ניו יורק.

במרץ 2012, גוסינסקי מכר את RTVI לאיש העסקים ומנהל המדיה הבכיר רוסלן סוקולוב. באוגוסט, גוסינסקי זכה במשפט נגד קגלובסקי והחברות שלו על גנבת TVI בסכום של מעל ל-30 מיליון דולר. קגלובסקי הגיש ערעור. בית המשפט לערעורים של מדינת ניו יורק השאיר את פסק הדין על כנו.

השקעותיו בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסינסקי החזיק במניות בקבוצת הפועל תל אביב בכדורסל למשך שלוש וחצי שנים ורכש 60% מהקבוצה בנובמבר 2000. גוסינסקי העמיד לרשות הקבוצה תקציבים גבוהים, ואף דאג לשידור ברוסיה של חלק ממשחקיה במסגרת הליגה הדרום אירופית. בשנת 2004 העביר את זכויותיו בקבוצה לשאול אייזנברג ללא הסבר.

עד נובמבר 2008, גוסינסקי החזיק ב-27% ממניות העיתון הישראלי הבולט מעריב, אותן העביר לבנק הפועלים על מנת ליישב חוב לבנק.[49]

חייו אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוסינסקי הוא בעל אזרחות כפולה, ישראלית וספרדית. הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים. משפחתו מתגוררת בארצות הברית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר גוסינסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ CNN.com - Profile: Vladimir Gusinsky - April 10, 2001, edition.cnn.com
  2. ^ RUSNET :: Encyclopedia :: G :: Gusinsky, Vladimir, www.rusnet.nl
  3. ^ 1 2 David E. Hoffman, The Oligarchs: Wealth And Power In The New Russia, PublicAffairs, 2011-09-13. (באנגלית)
  4. ^ Turner's New Game: Russian Roulette - March 5, 2001, archive.fortune.com
  5. ^ דייוויד א. הופמן, "האוליגרכים: המיליארדרים החדשים של רוסיה", הוצאת "ספריית מעריב", תל אביב, 2005, עמ' 152
  6. ^ David Hoffman, The Oligarchs: Wealth and Power in the New Russia, PublicAffairs, 2011-01-01
  7. ^ US-SOVIET JOINT VENTURE SET UP TO ASSIST SIMILAR ENDEAVORS | JOC.com, www.joc.com
  8. ^ 1 2 SOVIETS EXPECTED TO RELAX RULES ON FOREIGN OWNERSHIP IN '89, DeseretNews.com, ‏1988-12-15
  9. ^ Первый в мире банкомат был установлен ровно 46 лет назад, www.plusworld.ru
  10. ^ Гусинский, Владимир, lenta.ru
  11. ^ 1 2 FRONTLINE/WORLD. Moscow - Rich in Russia. How to Make a Billion Dollars - Vladimir Gusinsky | PBS, www.pbs.org
  12. ^ CNN.com - Biographies, edition.cnn.com
  13. ^ Igor Malashenko | C-SPAN.org, www.c-span.org
  14. ^ David Hoffman, The Oligarchs: Wealth and Power in the New Russia, PublicAffairs, 2011-01-01
  15. ^ Tina Burrett, Television and Presidential Power in Putin’s Russia, Routledge, 2010-12-14
  16. ^ Sarah Oates, Introduction to Media and Politics, SAGE, 2008-02-18
  17. ^ The George Washington University | Washington, D.C., www.gwu.edu (באנגלית)
  18. ^ Remnick, David (1995-02-20). "THE TYCOON AND THE KREMLIN". The New Yorker. ISSN 0028-792X. נבדק ב-2016-05-17.
  19. ^ DIXON, ROBYN (2000-06-14). "Owner of Media Outlets Critical of Kremlin Is Arrested". Los Angeles Times (באנגלית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2016-05-17.
  20. ^ Stanley, Alessandra (1996-01-11). "Russia's Jews Organize, With Swiss Caterer's Help". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2016-05-17.
  21. ^ 1 2 David Hoffman, The Oligarchs: Wealth and Power in the New Russia, PublicAffairs, 2011-01-01
  22. ^ Assessing Russia's Democratic Presidential Election - Harvard - Belfer Center for Science and International Affairs, belfercenter.ksg.harvard.edu
  23. ^ CNN.com - NTV fact file: From Gusinsky to Gazprom - April 10, 2001, edition.cnn.com
  24. ^ Higgins, Andrew; Journal, Alan Cullison Staff Reporters of The Wall Street (2001-04-26). "U.S. Financier Sits at Center Of Russian Media Tempest". Wall Street Journal. ISSN 0099-9660. נבדק ב-2016-05-17.
  25. ^ TV Mogul Gusinsky Did Bid for Svyazinvest | News, The Moscow Times
  26. ^ Putin Shoots the Messenger, courses.wcupa.edu
  27. ^ Journal, Jeanne Whalen Staff Reporter of The Wall Street (2000-08-03). "Media-Most Might Give Gazprom A Blocking Stake to Pay Off a Debt". Wall Street Journal. ISSN 0099-9660. נבדק ב-2016-05-17.
  28. ^ NTV's $150M Satellite Launched From Florida | News, The Moscow Times
  29. ^ Boeing Company, Boeing, Hughes Ready for Launch of Russian TV Satellite, www.prnewswire.com
  30. ^ The Spark : Russia: Yeltsin, "The Family" and the Bureaucratic Mafia, the-spark.net
  31. ^ J. Michael Waller, Yeltsin keeps it all in 'The Family' [On the rise of Vladimir Putin], www.iwp.edu (ארכיון)
  32. ^ DIXON, ROBYN (2000-06-01). "Pushing the Boundaries of a Free Press". Los Angeles Times (באנגלית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2016-05-17.
  33. ^ Re-examining the 1999 apartment bombings in Russia | The Stanford Post-Soviet Post, postsovietpost.stanford.edu (ארכיון)
  34. ^ Amy Knight, Finally, We Know About the Moscow Bombings, The New York Review of Books
  35. ^ John Dunlop, The Moscow Bombings of September 1999: Examinations of Russian Terrorist Attacks at the Onset of Vladimir Putin's Rule, Columbia University Press, 2014-04-15
  36. ^ RFE/RL (2011-04-14). "Ten Years Ago, Russia's Independent NTV, The Talk Of The Nation, Fell Silent". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). נבדק ב-2016-05-17.
  37. ^ Robert B. Durham, False Flags, Covert Operations, & Propaganda, Lulu.com, 2014-08-25
  38. ^ Litvinenko, Alexander, Blowing Up Russia: The Secret Plot to Bring Back KGB Terror, Encounter Books, 2007, ISBN 1594032017.
  39. ^ Vladimir A. Gusinsky, photo, biography, www.persona.rin.ru
  40. ^ 1. How NTV was taken away - Limonov vs. Putin, www.e-reading.club
  41. ^ Braňo Šandala; e-mail: surfin.zap@gmail.com, Russian Television under Putin | Časopis pro politiku a mezinárodní vztahy, www.globalpolitics.cz
  42. ^ "Putin's Choice". The Nation. ISSN 0027-8378. נבדק ב-2016-05-18.
  43. ^ Owner of independent TV station in Russia is arrested, imprisoned, tribunedigital-baltimoresun
  44. ^ Gusinsky Ruling Leads to a Slippery Slope | Opinion, The Moscow Times
  45. ^ ARCHIVE OF THE OFFICIAL SITE OF THE 2008-2012 PRIME MINISTER OF THE RUSSIAN FEDERATION VLADIMIR PUTIN - Prime Minister of the Russian Federation, archive.premier.gov.ru
  46. ^ Activities, eng.yabloko.ru
  47. ^ שרה ליבוביץ-דר, ניצחתי:בביתו שבספרד חוגג איש העסקים ולדימיר גוסינסקי נצחון כפול, באתר הארץ, 27 באפריל 2001
  48. ^ יהונתן ליס, המשטרה תמליץ על הגשת כתב אישום נגד גוסינסקי, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2005
  49. ^ נתן ליפסון, ולדימיר גוסינסקי שמונה שנים לאחר שברח מרוסיה: "אם פוטין היה מזמין אותי - הייתי חוזר", באתר הארץ, 9 באוקטובר 2009
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ולדימיר_גוסינסקי&oldid=39800156"